האם התערערות משטרי הברזל במדינות הערביות במזרח התיכון תביא להתפרקות המדינות הערביות-הלאומיות ולהיווצרותן של מדינות אתניות-שבטיות במקומן? האם סוריה תתפרק למספר מדינות, בעטיין של מחאות הרחוב החריפות המתנהלות בחודשים האחרונים? האם גם לוב ועיראק מדינות לאום ערביות מלאכותיות, המורכבות ממיעוטים דתיים או אתניים, שיריבות עזה שוררת ביניהם, תתפרקנה למדינות אתניות-שבטיות? האם נחזה בתהליך דומה לזה שפקד את מזרח אירופה עם נפילת "מסך הברזל"? כיצד ישפיע תהליך שכזה על ישראל?

העולם הוא שטוח, כתב תומאס פרידמן. חמש מאות שנה אחרי שקולומבוס שט מערבה, כדי להוכיח כי העולם הוא עגול, הסתבר כי העולם הוא שטוח. התוצר המובהק ביותר של תהליך הגלובליזציה – האינטרנט – הרשת שמחברת בין כולם – ובראשה הפייסבוק והטוויטר – מעבירים בחודשים האחרונים את מחאת ההמונים, מן הבתים אל כיכרות הרחובות, ו- "על הדרך" שולחים את המשטרים המסורתיים לפח המיחזור של ההיסטוריה. כשתהליך הגלובליזציה מתחזק, הלאומיות מתפוררת, והזהות השבטית – עדתית עולה.

העולם השטוח משנה את פניהן של מדינות. חזינו בכך ביוגוסלביה שהוקמה כמדינת "העמים הסלאביים הדרומיים" עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, והפכה בשנות התשעים, למספר מדינות לאום עצמאיות ויריבות. מאידך, חווינו תהליך של פרידה בהבנה, בין העם הצ'כי לעם הסלובקי. איזה תהליך יפקוד את מדינות הלאום השוכנות סביבנו? האם תהליך של התנפצות אלימה, או של פרידה בהבנה, ומה יוליד תהליך היפרדות כזה, אם אכן יקרה?

מדינות המזרח התיכון, הלאומיות לכאורה, הוקמו בצורה שרירותית, בידי צרפת ובריטניה על חורבותיה של האימפריה העותומאנית. דומה שמאחורי קווי הגבול השרירותיים של מדינות המזרח התיכון המלאכותיות, לא עמד דבר, מלבד רצונן של בעלות המנדט להחליש את השאיפות הלאומיות של העמים החיים בשטחים אלה, תוך התעלמות מגבולות אתניים מחד, ומיזוג בין לאומים שונים, מאידך. לוב מאחדת בשטחה שלושה מחוזות שונים, ובהם שבטים יריבים. תימן נחלקת בין הרוב הסוני למיעוט השיעי-זיידי. בצפון עיראק שוכנים הכורדים, במרכזה ערבים סונים, ובדרומה ערבים שיעים. בסוריה שוכנים עלאוים, דרוזים, סונים ונוצרים, ובלבנון, שם עדיין שקט, יש חלוקה אתנית ברורה.

התערערות השלטון המרכזי בדמשק עלולה ליצור מצב שבו הכורדים מבקשים עצמאות, העלאווים מבקשים לעצמם טריטוריה ברת הגנה, והסונים שולטים בליבת המדינה לצד הדרוזים והנוצרים. טורקיה בהנהגת ארדואן מבססת לעצמה מעמד של בורר על, של בריון שכונתי המסדיר סדר במרחב. זה החל עם קריאת התגר על ההגמוניה המצרית באזור, המשיך בכריתת הברית עם איראן, בהגנה על זכויות הפלסטינים, וכעת, בנזיפה על דרכי התנהלותו של אסד כנגד המפגינים בארצו. מה יקרה אם הכורדים יבקשו עצמאות ובשל כך תתפתח התקוממות כורדית באיראן, עיראק, תורכיה וסוריה? האם תורכיה תנקוט צעדים דרסטיים ותפלוש לשטחה של סוריה כפי

שפלשה לצפון עיראק במסגרת מאבקה בקבוצות המורדים הכורדים בשטחה? האם במסגרת צעדיו, הבריון השכונתי ארדואן, יגן על אזרחי סוריה מציפורני הצבא הסורי, תוך שהוא פולש לשטחה הריבוני? מה יהא טיבו של המשטר המצרי החדש? האם ימשיך להפר הסכמים והבנות עם ישראל כפי שעשה בהחלטה החד-צדדית על פתיחת מעבר רפיח? האם היחלשות השלטון הסורי והתפרקות הדבק המלכד בין המיעוטים השונים ייטיב עם ישראל?

ישראל היא מדינת מהגרים לאומית שנוצרה בעידוד המעצמות. בכך היא אינה שונה מסוריה שנוצרה על ידי הצרפתים, או מעיראק וירדן הבריטיות. לעומת מדינות אלו בהן משטרי הברזל כפו אידיאולוגיה לאומית ערבית על מיעוטים אתניים ודתיים שונים, בישראל צמחה הישראליות האתנית בחסות מוסדות המדינה הדמוקרטית. לכן, המשטר הישראלי, המבוסס על זהות לאומית-דמוקרטית יציב יותר. לעומתו, הלאומיות הערבית שליכדה קבוצות אתניות שונות, בגבולות שנקבעו בשרירות על ידי משטרים קולוניאליסטיים, הנה מלאכותית, ונשענת על בסיס רעוע.

טבעי כי אם יתפתח צונאמי של ממש באזורנו, נחזה בהתפרקותן של מדינות הלאום הערביות למדינות אתניות-עדתיות. בדומה לתהליך שעבר על מדינות מזרח אירופה. בתרחיש שכזה, לא מן הנמנע כי העלאוים, הכורדים והנוצרים יחששו מהשתלטות האחים המוסלמים על המדינה הסורית, ויחתרו להיפרדות מדינית או לביסוס אוטונומי-לאומי, בדומה למציאות שנתהוותה בכורדיסטאן העיראקית. קובעי המדיניות הישראלים צריכים להיות מוכנים גם לתרחיש מעין זה.