נתניהו אל תצטייר כסרבן שלום! – ד"ר יחיאל שבי בזמן שהסורים שולחים את הפליטים הפלשתינאים להפגין על הגדרות, לזכר הנכבה והנכסה, הצרפתים מבקשים לכנס וועידת פסגה לפתרון הסכסוך הישראלי פלשתינאי. הפלשתינאים הסכימו באופן עקרוני להשתתף בפסגה. אבו מאזן מנסה לגרור את נתניהו באף לפסגה, תוך שהוא משיג נקודות זכות, והסדר אופטימאלי מבחינתו. נתניהו בלחץ. הוא יודע שמצפים ממנו לקדם את התהליך. הוא גם יודע ש- "מתווה אובמה" עליו תתבסס הפסגה, מתבסס על גבולות 67 עם תיקוני גבול מסוימים. הוא לא מאושר מכך. מה עליו לעשות? האם הוא צריך להתבצר בעמדתו? האם הוא צריך לדרוש לדון תחילה בתכני המתווה? האם עליו להמתין לסיוע אמריקאי? התשובה היא לא. נתניהו פשוט צריך להודיע שהוא מגיע לפסגה ללא תנאים מוקדמים. זו הטקטיקה הנכונה. ברגע שיגיע, הלחץ יתפוגג. ישראל לא תיחשב עוד סרבנית. לפחות עד לשיחות עצמן. בפסגה לעומת זאת, נתניהו צריך להפגין יוזמה, לוליינות ויצירתיות. עליו להציג תוכנית אסטרטגית מפורטת. אין לו הרבה זמן לגבש אותה, אם הוא עדיין לא מצא זמן לכך בעבר. תוכניתו צריכה להתבסס על מתווה אובמה, אך מן העבר השני חייבת לכלול בתוכה התייחסות למצב שנוצר בשטח מאז 1967. על נתניהו להתוות גבולות על בסיס דמוגרפי. נראה ברור מאליו, שהיכן שישנם ריכוזי אוכלוסייה פלשתינאית צריכה לקום הישות הפלשתינאית. אך האם גם המקומות בהם מתגוררים יהודים צריכים להפוך לחלק מישות זו? נראה כי את המקומות בהם יושבים יהודים, אין סיבה להעביר לשלטון פלשתינאי. אריאל, מעלה אדומים, קריית ארבע ושילה, הם עובדה מוגמרת, מתקיימים בהם חיים שלמים, הם ישות. על חלק מהמקומות הללו ישנה הבנה גם מצד הפלשתינאים כי יישארו בשליטה ישראלית, כחלק מפתרון סיפוח הגושים שגם אליו התייחס הנשיא אובמה. האם יש להתייחס למקומות הריקים מאוכלוסייה באופן דומה? יש הסבורים כי יש לספח לתחומי ישראל שטחים שאינם מיושבים בצפיפות אשר להם חשיבות ביטחונית, או שהינם סמוכים ליישובים יהודיים. מדובר בשטחי המועצות האזוריות בבקעת הירדן, בדרום הר חברון וברכסים השולטים כגון בעל חצור והר ברכה. על אותה הדרך, המקומות הקרובים לריכוזי האוכלוסייה הפלשתינאית, יסופחו לשטחי הישות החדשה. רוצה לומר, שטחי A ו- B, צריכים לעבור בצורה כזו או אחרת לשליטה פלשתינאית. האם גם שטחי C צריכים לעבור לידי הפלשתינאים? דומה כי נתניהו רשאי לדרוש כי אלה יישארו בשליטת ישראל, תוך ביצוע פשרות מסוימות במידת הצורך. בתוכנית השלבים המדינית של אש"ף שאושרה ביוני 1974 נקבע מפורשות כי "לא תיתכן השכנת שלום צודק ובר קיימא באזור, ללא החזרת הזכויות הלאומיות לעם הפלסטיני ובראשן זכות השיבה וההגדרה העצמית על כל אדמת המולדת". ולכן, נקבע כי אש"ף יפעל בכל האמצעים לשחרור בשלבים של המולדת, והקמת שלטון פלסטיני על כל חלק שישוחרר. וכך הוא אכן פועל. גם החמאס פועל באותו האופן, ויעידו על כך דברי ראש ממשלת החמאס, הניה, שהבהיר כי ההפגנות לציון הנכבה השנה נערכות "בתקווה גדולה להביא לקצו את הפרויקט הציוני בפלסטין". השילוב בין פתח לחמאס בממשלה החדשה עשוי לחזק את שני הצדדים במאבקם בישראל. מאידך, יש בו תקווה לקבלת תנאי הקוורטט גם על ידי החמאס. המפתח מצוי בידי המעצמות. כמארחת של ועידת הפסגה, על סארקוזי לזכור שמדובר בשני עמים אתניים הדורשים זכות להגדרה עצמית: העם הערבי והעם היהודי. שלא כדברי הצד הפלשתינאי, אין מדובר בהכרה בזכות להגדרה עצמית של העם הישראלי, כיוון שבישראל שוכנים בני שני עמים – יהודי וערבי. בדומה לכך, הפלשתינאים מגדירים את אומתם כאומה ערבית, והמתנחלים אינם בני אומה זו. לכן, בהגיעו לפסגה על נתניהו לדרוש את סופיות הסכסוך ואת ההכרה בישראל כמדינתו של העם היהודי - לא העם הישראלי. אסור לו להתפתות למקסם שווא זה. זו צריכה להיות נקודת המוצא שלו, על כך עליו לשמור, ועל זאת עליו לעמוד.