על רקע הבחירות במצרים, הצהיר מנהיג תנועת האחים המוסלמים כי בעוד עין אחת שלהם מייחלת לזכות בהישגי המהפכה, העין השנייה ל- "ציון צופיה" – לשחרור פלסטין ומסגד אל אקצא.

היום, אנו מציינים את החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, הלא היא החלטה 181. במסגרת ההחלטה, נועדו מרבית הגליל, המשולש, יפו, רמלה, לוד, אשקלון ובאר שבע, לשמש כשטחים של המדינה הערבית, לצד יהודה, שומרון ועזה.

בקרב הצבאות הערביים שפלשו לארץ ישראל ממצרים, עיראק, סוריה וירדן, כדי לסכל החלטה זו, נמנו חיילים רבים חברי תנועות "האחים המוסלמים". מנהיגיהן קראו לשחרור פלסטין מציפורני הציונים, ובמקביל קיוו להשתלט על הנהגת מדינותיהן.

צבאות ערב, וחייליהם האסלאמיסטים, כשלו במשימתם ומדינת ישראל קמה, על שטח נכבד יותר, שבחלקו יועד למדינה הערבית. מאות יישובים ערביים חרבו ותושביהם נמלטו לירדן, מצרים, סוריה ולבנון. במקביל, האחים המוסלמים כשלו גם במשימתם השנייה, לתפוס את הגה השלטון בארצותיהם, והתוצאה הייתה הוצאתם אל מחוץ לחוק.

גם היום, בחלוף האביב הערבי, ובעיצומו של החורף האסלאמי, עורגים ראשי התנועות האסלאמיות לתפוס את ההנהגה במדינותיהם: הם הצליחו לעשות כן, בתוניסיה ובמרוקו, וכעת הם נושאים עינם למצרים. כאז, גם היום, הם מפנים אצבע מאשימה כלפי הציונים ומדינתם ישראל, כאחראים על חוליי העולם המוסלמי ומדינות ערב.

בנאומו האחרון בעצרת האו"ם, בספטמבר, הבהיר אבו מאזן כי לצד הדרישה להקים מדינה פלשתינאית בגבולות 1967, אין הוא מוותר על זכויותיהם הלאומיות של ערביי ישראל ועל זכותם של הפליטים לשוב ליישובים בהם התגוררו עד להקמת ישראל.

הוא רמז לכך, שגבולות החלוקה שהתבססו על החלוקה הדמוגרפית בין יהודים לערבים בפלשתינה ההיסטורית, הם הגבולות אליהם הוא חותר. למעשה, הוא החיה את החלטה 181.

מרבית מדינות העולם מכירות באופן רשמי בגבולות החלוקה כבגבולותיה החוקיים של המדינה היהודית. הראייה הברורה לכך, היא שגם בירושלים המערבית הנמצאת בגבולות הקו הירוק, אין שגרירויות זרות, אפילו לא של ארה"ב, קנדה ואוסטרליה ידידותיה המסורתיות של ישראל.

ראשי הפתח הצהירו לא אחת כי תוכנית השלבים לשחרור כל פלסטין עומדת בעינה. גם תנועת החמאס קוראת להשמדת ישראל ולהקמת פלסטין השלמה. היום, הפתח והחמאס, בוחנים הקמת ממשלת אחדות.

העקורים והפליטים מחזיקים בידם את המפתחות לביתם ואת נסחי הטאבו המעידים על בעלותם. הם רואים עצמם גֵרים במקומם החדש. יוצאי צפוריה המתגוררים בנצרת מגדירים עצמם כצפאפרים - יוצאי צפוריה. כמוהם גם תושבי ג'יבליה בעזה הם פליטי ג'יבליה היפואית, אליה הם עורגים לשוב.

חברי התנועות האסלאמיות, בפלסטין, במצרים, בסוריה, בירדן וברחבי העולם המוסלמי, שואפים להצטרף לחבריהם בתורכיה, איראן, מרוקו ותוניסיה שכבר תפסו את השלטון במדינותיהם. הצעד הבא מבחינתם יהיה החרפת האיומים כנגד ישראל, וחיזוק הקואליציה האנטי ישראלית. לא מן הנמנע הוא שהם ידרשו משליטיהם לבטל את הסכמי הנורמליזציה עם ישראל.

האם גם היום, כמו בשנת 1948, הם יקראו למנהיגיהם לצאת למערכה צבאית כנגד ישראל, שמטרתה שחרור פלסטין ומסגד אל-אקצא, ימים יגידו. מה שכן, שלשום שמענו סנונית ראשונה בנושא, מפי מנהיג האחים המוסלמים במצרים. על רקע ניצחונם הצפוי של האחים המוסלמים בבחירות במצרים, סביר להניח שהיא לא תהיה האחרונה.